רינת קוטלר

משהו בפשטות מטעה. הסצינות היומיומיות והסביבה הביתית המוכרת מוליכים את הצופה שולל, אבל לא לזמן רב, משהו בצילומים מטריד. ככל שאני מתבונן בהם יותר, אני מבין פחות, הם מתבצרים בפני המבט שלי. אני עובר מהדמות לסביבה ובחזרה לדמות, ולא מצליח לפענח את פשר אי-הנחת הקשה שהצילומים מעוררים בי. האיפוק הטונאלי של הצילום והג'סטות המשחקיות שבו, במקום להחליש את עוצמתו, רק מעצימים את הדרמה של הצפייה בו.

הלל רומן (קטע מהטקסט לתערוכה)